פסק-דין בתיק ת"ק 002973/04

1.       לפניי תביעה בה ביקשו התובעים לחייב את הנתבעות, שמהן רכשו את דירת מגוריהם (להלן: "הדירה"), לשפותם בגין הוצאות להסרת סף מוגבה בין סלון ביתם למרפסת (להלן: "הסף").

2.       התובעים רכשו את הדירה מהנתבעות במהלך חודש אוקטובר 2001 והדירה נמסרה להם בחודש נובמבר 2002.  לטענת התובעים פרטי הסף ומאפייניו לא צוינו בהסכם הרכישה ובנספחיו ורק מאוחר יותר הופתעו להווכח כי הסף גבוה למדי, יוצר מכשול להליכת בני אדם וגורם לאי נוחות וסיכון ולכן פנו לנתבעות  בבקשה לסלקו ומשסורבו, נאלצו לממן את הסרתו בשלמם סכום של 13,104 ש"ח שאת השבתו הם דורשים מהנתבעות.

3.       הנתבעות טענו כי ניתן היה ללמוד על המצאות הסף מהתוכניות שצורפו למסמכי המכר, כי הסף נבנה עפ"י התקנים המקובלים בענף הבניה וכי התובעים צריכים היו לדעת אודותיו, אם לא מהתוכניות, מעצם ביקורם בדירה במהלך בנייתה.

4.       הנתבעות שלחו הודעות לשני צדדי ג'. לצד ג' 1 -שבנתה את הדירה ולצד ג' 2 -אדריכל שתכנן את הדירה כולל הסף האמור.

5.       לנוכח חוות דעת נוגדות מטעם מומחים מקצועיים של בעלי הדין, החלטתי למנות מומחה מטעם בית המשפט - את מיכאל בלסון אינג' (להלן: "המומחה"), שהתבקש לבקר בדירה, לעיין בתיעוד ולהתייחס למספר שאלות.

6.       מחוות דעת המומחה ובתשובותיו לשאלות במהלך חקירתו עלה כדלקמן:

א.       בתשריט הדירה שנספח להסכם היה איזכור לקיומו של סף מוגבה, אם כי לא צוינו ממדיו. המומחה ציין כי לא מקובל או נדרש לציין בתוכניות הללו פרטים אלה.

ב.       אין התייחסות  ספציפית בתקן הישראלי לבניית הסף ומידותיו הנדרשות, יחד עם זאת ציין המומחה כי סף מוגבה מקובל ומבוצע בדירות רבות.

ג.       ניתן היה לבנות את הסף במידה פחות בולטת כדי לשפר את נוחיות המעבר בין הסלון למרפסת אך הדבר דרש חיתוך הפנלים למחצית גובהם, דבר שהיה פוגם ברציפות קו הפנלים.

ד.       אילו היו התובעים דורשים את הסרת הסף, קודם לריצוף המרפסת, והרכבת המסילות והויטרינה, עלות השינוי הייתה נמוכה יותר ומסתכמת בסכום של 2,000 ש"ח בלבד.

6.       לאחר עיון בכתבי הטענות ובנספחיהם, עיון בחוות הדעת של שלושת המומחים ושמיעת תשובות המומחה מטעם בית המשפט במהלך חקירתו, שמיעת עדויות העדים ותשובותיהם בחקירתם הנגדית ועיון בסיכומים בכתב ובתגובות להם, שוכנעתי לדחות את התביעה ולחייב את התובעים בהשבת חלק מהוצאות המשפט שהוציאו הנתבעים וצדדי ג' ואלה נימוקיי בקצרה:

א.       עיקר תביעת התובעים מתבססת על עילה חוזית, שעיקרה אי מילוי "הבטחה" של הנתבעות למכירת דירה תקנית באיכות טובה כמובטח בהסכם יחד עם עילה נזיקית שעיקרה הפרת חובה של הנתבעות בבניית דירה סבירה, עפ"י הנדרש בתקן, ללא מכשול המונע שימוש סביר בה.

ב.       מסקירת התיעוד שהונח לפניי, כולל חוות דעת המומחים ושמיעת העדים, נוכחתי כי הסף נזכר וצוין ברורות במסמכי רכישת הדירה ולא "הוסתר" או הועלם מעיני התובעים, גם אם מידותיו המדויקות לא צוינו (ראה נספח א' להסכם המכר בו נכתב מפורשות "ביציאה למרפסת פתוחה יש סף מוגבה").

ג.       הנתבעות יצאו ידי חובתן בציון נתון זה ולא הוכח כי הפרו חובה או לא מילאו אחר דין המחייבים אותם לפרט מידותיו של כל פריט בתוכניות.

בהערת אגב יצוין כי ספק אם ניתן לדרוש זאת שכן מטבע הדברים היו הרוכשים "טובעים" באוקיינוס שלם של פרטים.

(לעניין זה ראה גם תשובות המומחה בלסון בעמ' 4 לחוות דעתו בתשובותיו לשאלות א' ו- ב').

ד.       הוכח ברורות כי התובעים אכן ביקרו בדירה ולא פעם אחת ובביקורם יכלו להתרשם ממנה באופן ישיר ובלתי אמצעי.

          אמנם לא ניתן לקבוע חד משמעית אימתי ביקרו התובעים לראשונה בדירה אך הוכח כי ביקרו בדירה כחודש לאחר חתימת הסכם הרכישה כשבמועד זה כבר נוצקה הריצפה, הקירות בה היו קיימים כולל עמודים ומחיצת הפנים ואין ספק כי באותו מועד כבר ניצוק הסף המוגבה נשוא דיון זה והתובעים יכלו להתרשם ממנו ולעמוד על קיומו.

(ראה  עדותו של מנהל הנתבעות בן מאור בעמוד  40 לפרוטוקול שורות 6-7 ועדותה של גב' קרונזון בעמ' 36 לפרוטוקול שורות 4-8 הודאת התובע בעמ' 21 שורות 21-23 ובעמ' 22 שורה 1 ועדותה של גב' קרונזון בעמ' 36 שורות 6-15).